פסק-דין בתיק ע"פ 3095/08

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט פיש) מיום 26.12.07, בת"פ 4469/01 ובת"פ 4471/04 שהדיון בהם אוחד, לפיו הוטל על כל אחד מן המערערים קנס בסך 5,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תחתיו, ניתן צו איסור שימוש במבנים המפורטים בכתב האישום, וכן ניתן צו להריסתם.

2.         בכתב האישום בת"פ 4469/04, נגד המערער מס' 2, מפורט כי ביום 22.10.04 מצא מפקח מטעם המשיבה כי בחלקה 9 בגוש 10382, סמך לישוב ערב אל ח'אלד, הוקמו ללא היתר 4 מבנים: צריף עץ למגורים בשטח של 81 מ"ר, צריף עץ בשטח של 15 מ"ר המשמש לגנרטור, מבנה עץ ופח בשטח של 90 מ"ר המשמש כמכלאה ומבנה פח בשטח של 110 מ"ר המשמש לדיר ומחסן חקלאי.

            על השטח חלה תכנית ג/400 המייעדת את הקרקע לחקלאות, כמוכרז בי"פ 3504 מיום 30.11.1987, עמ' 365. הקמת המבנים טעונה היתר, וביצוע הבניה והשימוש בהם מהווים שימוש חורג.  המערער מס' 2 מוחזק כבעלים והמשתמש בהם, ולפיכך מייחס לו כתב האישום עבירות אלה: א. ביצוע עבודות בנייה/שימוש ללא היתר - עבירה על סעיפים 145, 204(א), 205, 206, 208(א), 218, 219, 221 בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק) והוראות תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967. ב. שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתרו/או בסטיה מתוכנית - הוראות התוספת הראשונה בחוק התכנון והבניה, סעיפים 156, 204(א), 204(ג), 205, 206, 208(א), 218, 221 בחוק.

            בת"פ 4471/04 מדובר במערער מס' 1. ביום 20.10.04 מצא המפקח כי מערער זה בנה 8 מבנים הכוללים מבנה מבטון בשטח 50 מ"ר, סככה ורצפת בטון בשטח של 100 מ"ר הצמודים זה לזה ומשמשים למגורים, סככה מפח ולוחות אסבסט בשטח של 30 מ"ר המשמשת לחניה לרכב, צריף מעץ ועליו גג אסבסט בשטח של 21 מ"ר המשמש כמטבח, אוהל המוצב על רצפת בטון בשטח של 27 מ"ר המשמש למגורים, מבנה מפח ועץ בשטח של 90 מ"ר המשמש כמכלאה, ומכלאה נוספת, וכן מחסן לגנרטור ומבנה בשטח של 81 מ"ר המשמש למגורים.

            העבירות המיוחסות למערער זה זהות לאלה שפורטו לעיל לגבי המערער מס' 2.

3.         תחילה, בדיון מיום 17.5.05 הודיע הסניגור על כפירת המערערים באישום, אך בישיבה מיום 13.2.07 הודיעו שני הצדדים כי הם הגיעו להסכמה "לפיה יתוקן כתב האישום כך שהמאשימה תבטל את האישומים בנוגע לביצוע הבנייה עצמה מפאת התיישנות. מאידך, יודו הנאשמים בשימוש בניגוד לחוק." לאחר מכן כתב האישום תוקן כמוסכם, המערערים הודו בנטען כלפיהם לאחר שהדברים הוסברו להם ע"י בא כוחם, והורשעו על פי הודאתם "בשימוש ללא היתר כדין (במבנים הנ"ל) על פי המתואר בכתב האישום".

            הוסכם כי המערערים "שומרים לעצמם את הזכות בנסיבות של המקרה לטעון להגנה מן הצדק", ושמיעת טענות הצדדים לגבי העונש נקבעה ליום 10.7.07 תוך איזכור התייחסותם להליכי התכנון המבוצעים באותה עת והתוכניות לגבי השטח "והשלכותיהן על המשך ההליך".

            טענות הצדדים לעונש נשמעו ביום 25.11.07, וגזר הדין ניתן ביום 26.12.07.

4.         כב' השופט פיש סקר בגזר הדין את פרטי המקרה, ואמר:

"במהלך הדיון התברר כי מדובר במאבק ארוך שנים אשר במסגרתו שואפים הנאשמים לאשר את המבנים הקיימים במקום ומנגד מוסדות התכנון ומינהל מקרקעי ישראל שואפים להעבירם למקום מגורים חלופי. כפי שהודה, בהגינותו, בא כוח הנאשמים, קשיים טכניים אצל הנאשמים בהשגת תכנית שינויים לא איפשרו קידום הדיון בה עד היום. במצב זה, כאשר הנאשמים לא הצליחו להשלים הכנת תכנית משלהם על מנת שתידון, לא ניתן לומר כי קמה הגנה מן הצדק ואין מנוס מהטלת עונשים בגין שימוש בלתי חוקי בקרקע ומתן צווים להריסת המבנים. יחד עם זאת, תינתן שהות נוספת על מנת לאפשר לנאשמים למצות את זכויותיהם מול מוסדות התכנון. בהליך בעל אופי כהליך דנן, עיקר התוצאה חייבת להיות הסרת המבנים - אם לא יוכשרו בהליכים חוקיים - ואין מקום להטלת עונשים כספיים כבדים במיוחד במקום זאת. עוד אוסיף, כי גם לאחר הצגת הדברים על ידי בא כוח הנאשמים, לא ברור אם נקטו פעולות משמעותיות לקידום תכנית חלופית עד היום ועל כן אין מקום אלא לדחיה קצרה, בשלב זה. 

הנני מצווה על הריסת המבנים כמפורט בכתב האישום בהתאם לסעיף 212 לחוק. צו ההריסה יבוצע על ידי הנאשמים. אם הנאשמים לא יבצעו את צווי ההריסה תוך 3 חודשים, עד לתאריך 27.3.08 תהיה המאשימה רשאית לבצעו החל מיום זה וזאת ללא הגבלת זמן ולחייבם בהוצאות ההריסה.

אני מורה על איסור שימוש במבנים, כמפורט בכתב האישום, החל ממועד ההריסה הנדחה."

            נוסף לצווים האמורים, הוטל על כל אחד המהערערים קנס בסך 5,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו.  כמו כן חוייב כל אחד מהם לחתום על התחייבות בסך 20,000 ש"ח להימנע מכל עבירה על פרק י' בחוק התכנון והבניה משך 3 שנים מיום מתן גזר הדין.

5.         סעיף 205 של החוק נותן בידי בית המשפט סמכות לנקוט אמצעים נוספים (שהעיקרי שבהם הוא צו הריסה) נגד מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 204 של החוק, הדן בביצוע עבודה או בשימוש במקרקעין, בלא היתר.  סעיף 212 של החוק, שעל יסודו, ניתן צו ההריסה במקרה דנן, דן בהוצאת צו הריסה גם ללא הרשעה וקובע כדלקמן:

"212. הריסה ללא הרשעה

נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה:

(1) אין למצוא את האדם שביצע את העבירה;

(2) אי-אפשר או בלתי מעשי הוא למסור לו הזמנה לדין;

(3) מי שהיה בעל הבנין בשעת ביצוע העבירה וביצע אותה איננו בעל הבנין עוד;